המגזר הערבי בישראל נמצא באינטרנט, באחוזים המתקרבים לאלו של המגזר הכללי. המאפיינים שונים לעיתים במעט אך המגמה ברורה- השימוש באינטרנט תופס מקום מרכזי ועיקרי בצריכת התקשורת במגזר.
אם לפני שבע, חמש, שלוש שנים שמענו על קושי בחדירת האינטרנט מסיבות של דת ומסורת- אין לכך מקום היום. סקרים (TGI) מדברים על 70% של משקי בית המחוברים לאינטרנט במגזר בשנת 2009. נתון חשוב מאד מצביע על עליה של 30% לעומת שנת 2008 ואת המסקנות לגבי שנת 2010 אפשר להסיק לבד.
סך כל הגולשים הערביים מוערך בכ- 700,000 איש ואשה. כאן המקום להכנס לפילוח ואיפיון של הגולש הערבי הממוצע- ומדובר על גבר, צעיר, השכלה תיכונית לפחות והכנסה מעל הממוצע. רוב הגולשים מגיעים לאינטרנט בבית ובמשרד וכן בבתי הספר.
הגולש הערבי נמצא באתרי החדשות הארציים אך חשוב לו מאד התוכן הלוקאלי הנמצא בעשרות פורטלים מקומיים. תחום זה מפותח לאין שיעור מהמצב הקיים במגזר הכללי ונובע מאופיים של היישובים הערביים והחלוקה המשפחתית בהם. זו משפיעה על התנהלות היישוב, הרכב הרשות המקומית, המסחר, בעלי ההון ואפילו קבוצת הכדורגל ולענייננו- על צריכת התקשורת. ניתן להקביל זאת לפעילותם המנותקת-משהו של הח"כים הערביים, אל מול התנהלות "הממשלה האמיתית" של המגזר, היא ועד ראשי הרשויות הערביות.
ובחזרה לאינטרנט- התחום מתפתח בצעדי ענק וזאת בעיקר בשל כניסתו של הדור הצעיר למעגל הגולשים. בתי הספר פועלים כמו במגזר הכללי- למידה מתוקשבת, כיתות מחשב ואת כל זה מביא התלמיד הצעיר הביתה. כך גם במוסדות האקדמיים ושום אבא קשוח או חוק דתי לא ימנע מהילד/ילדה להתיישב מול המחשב ולגלוש לכל מקום ואתר, צ'אט ופורום, רשת חברתית, חדשות ואתרים המעניינים אותו.
נקודה חשובה נוספת היא היעדר שליטה מרכזית מבחינת סינון אתרים ותכנים באינטרנט. הציבור הערבי חשוף לאינטרנט כמות- שהוא, ללא צנזורה המוכרת לנו במגזר החרדי.
לשימוש באינטרנט יש כמובן השפעה על "עוגת" צריכת התקשורת, גם זאת בדומה להשפעת האינטרנט במגזר הכללי. העתונים היומיים נסגרו או יוצאים בתפוצה שבועית בלבד וגם זאת בדרך אל ההתרסקות הבלתי נמנעת. ערוצי תקשורת אחרים הם רדיו וטלוויזיה כאשר טלוויזיה נצרכת אך ורק מבחוץ (מדינות ערב ותחנות ערביות מאירופה) ורדיו נמצא בתחנה יחידה בנצרת.
על פרסום באינטרנט במגזר ושימוש נכון במדיה זאת- במאמרים נוספים.
ניר פלוטקין M.A.
